דבר רב העמותה

בס"ד
 

דבר הרב, עמותת שילה / הרב טל אלואי

מתנדבות יקרות, ברכת ה' עליכן!!!

בפתח הדברים ברצוני להביע הערכה כנה והתפעלות אדירה מתעצומות והנפש והמסירות שלכן המתנדבות! 

זה לא דבר של מה בכך והוא לא מובן מאליו בשום שלב.

בספר בראשית, בעת שהתורה חושפת אותנו ליחסי יוסף הצדיק ואחיו, מתעוררות מספר שאלות. אך אולי הבוערת שבהן היא התמיהה הכללית:

כיצד יתכן שבביתו של יעקב אבינו, בחיר האבות, מתרחשים אירועים שכאלו? שנאה בין אחים, לשון הרע ובדלנות, חוסר היכולת לומר שלום, כוונה ונכונות לרצח,

שקר במצח נחושה מול אבא שמתאבל לנגד עיניהם והם לא חושפים את האמת... גם מכיוונו של יוסף הצדיק, שעלה לגדולה במצרים, נעשים פעולות מתמיהות...

הוא מזהה אותם בוודאות אך הם לא מכירים אותו, והוא מקשה את יחסו אליהם ומתנכר ומדבר איתם קשות, ולאט לאט מעליל עליהם עלילות שהוא היוזם שלהם...

מה פשר המעשים הללו? היעלה על הדעת שזו נקמנות חלילה?

הרבה פרשנים התייחסו לקשיים הללו, אך ברשותכן ברצוני לגשת לתשובתו של רבנו הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, וממנה לצאת לתובנה עליכן, בנות יקרות.

הרצי"ה, כהרגלו בקודש, מסביר בפרשנותו, את המהלך הכללי ואת המגמה כולה, ומתוך כך הפרטים הקטנים במאורעות מוארים ומתבארים.

הרצי"ה מבאר שלא בבית רגיל אנו עוסקים – אלא בבית הכי כללי שיש – הבית שבו מתרקם עם ישראל.

בבית הזה ישנם כוחות אדירים שצריכים להתברר ולתפוס את מקומם, אך בשלבים הראשונים של הבירור, כל כח וכל דגל בבית הזה – נלחם על מקומו,

גם על חשבון הופעת יתר הכוחות. בשלב בוסרי זה, אין עדיין את ההרמוניה האורגנית של כל הכוחות יחדיו, מה שעתיד להתרקם בהמשך התהליך והזמן.

על רקע זה יובנו כל המעשים והדיבורים הקשים שבין יוסף לאחים. בית לאה מציג הרבה כוחות אדירים, וכולם סבורים בשלב הראשון שאכן הם הראויים להיות

בראש ההנהגה של העם המתרקם. ראובן הבכור, ושמעון ולוי עם האחריות והיוזמה לפעול כנגד עוולות, ויהודה עם דגל המלכות, ויששכר וזבולון עם התורה והעבודה.

בשום שלב הם לא מעלים על הדעת שאח מצאצאי רחל יתפוס את ההנהגה או ראוי למלוכה.

ברור אם כן מדוע הם הגיבו בצורה קיצונית וחריפה כנגד חלומות המלוכה של יוסף, שהבליט את חלומותיו ונופף בהם.

מבחינת האחים, מרגע שיוסף לא מוכן לקבל את הנהגתם – הוא מסכן את המגמה הכללית, ועל כן הם דוחים אותו ומסלקים אותו מהשטח, בכל מחיר,

אלא אם כן יוותר על מחשבות המלוכה שלו – שכן, אין שני מלכים יכולים להשתמש בכתר אחד...

משל למה הדבר דומה – לעובר ברחם אמו, שבשלבים הראשונים שלו, צורתו עדיין אינה מאוזנת, והוא בעל ראש גדול מאוד ביחס ליתר האיברים.

מירב המאמץ של ההתרקמות האורגנית של החיים מופנה בראש ובראשונה לראש!

התפתחות הראש באה בהתחלה על חשבון האיברים, ורק מאוחר יותר האיזון יחזור וההרמוניה תתגלה.

אם יציאת מצרים הינו האירוע שמציין את לידתו של עם ישראל, הרי שספר בראשית הינו האולטרסאונד שחושף אותנו למה שמתרחש בתוך הרחם, שבו מתעצב

ומתרקם לו עם הנצח, עם כל כוחותיו. ובהתחלה, אכן יש "תחרות בין האיברים" ואחד בא על חשבון השני. יתכנו אף מצבי קיצון בהם העובר עצמו יסכן את אמו, הנושאת אותו ברחמה.

אינסטינקט החיים כה חזק, עד כי כשהוא גולש מעבר לגבולו – הוא רוצה לינוק חיים בכל מחיר, גם אם אמו תנזק.

על רקע זה תובן ההתנהלות של האחים מול יעקב אבינו. הם בטוחים שהם נאמנים לתכלית האדירה של הבית – להצמיח מנהיגות שתיישם את האידיאלים האלוקיים בעולם, לאור האבות והבטחת ה' להם. הצמחת עם ישראל חי, מבחינת האחים (איברי העובר), עשויה לבוא גם על חשבון יעקב אבינו (האמא), כל זמן שהתכלית והמגמה נשמרים.

אחד החוקים המופלאים בטבע הינו חוק ההתמיינות. תא מופרה קטן המתחיל להתחלק ולשכפל עצמו יוצר רקמת חיים מדהימה, אך אם בכל התאים יש את אותו המטען – מה מכוון את התא הזה להיות עין ואת התא האחר להיות הציפורן? מי קובע מי יהיה הלב ומי המח?

תופעה זו אינה מוסברת, שכן ההתמיינות הזו פשוט מתרחשת. גם בסיפור יוסף והאחים, כל כח שואף להבליט את השפעתו ולתפוס את ההנהגה – אך מה שיוסף מלמד את האחים זה לראות שה' הוא הקובע את ההתמיינות, ויד אדם לא תוכל לסכל תהליך זה.

יוסף רוצה באמת ובתמים "לראות את שלום אחיו" ולהתקרב אליהם, ולפעול בהרמוניה – לשם כך הוא חייב לברר האם האחים הבינו את טעותם ונכונים לתקנו –

האם יפקירו שוב איבר אחד למען המגמה הכללית ושמירת ההנהגה. האם מי מהמנהיגים מבית לאה, יהיה מוכן למסור את חייו למען אח מצאצאי רחל?

ברגע שיהודה מוכן לקחת אחריות בערבות נפלאה, ברגע שהוא מוכן לשבת כעבד במצרים במקום בנימין – אז התהליך הושלם. יש הרמוניה בריאה – יש לגוף ראש, אך לא מוותרים על שום כח או איבר, אלא אדרבה פועלים באיזון ותיאום.

ואתם בנות יקרות, בוחרות לתרום ולהתנדב למען הזולת ולמען החברה במדינת ישראל, ראשית צמיחת גאולתנו – בוחרים לחתום את עצמיכן בחותמת של 'כלל ישראל' – לפעול למען הכלל ולצאת ממעגל ה'אני' האישי.

פתיחת הלב והרתמות במסירות למען האחר – הינה אצילית מעין כמותה, והיא ממשיכה את דרך הערבות הגדולה שלימדונו האחים בסופו של תהליך.

מאחל לכן שירות משמעותי לצד התעצמות והתעלות אישית – שהכח הפרטי שלכן ימצא מקום לבוא לידי ביטוי למען כלל ישראל.

 

עלו והצליחו בשליחותכן
טל אלואי, 
רב העמותה